סופר. נולד ב 1935, בירושלים, לבתיה ויוסף סרי ז"ל, שנפל במלחמת השחרור – תש"ח. דן-בניה סרי פנה אל עולם הכתיבה בגיל מאוחר משהו, סמוך לגיל הארבעים. זאת, לאחר שסיכם לעצמו, שחייו, אינם אלא החמצה. מין גרגר של עפר שמוצאו מטעות, וסופו כאותה טעות, לשוב אל מקורו. ואז, מתוך אמונה עזה ומיוסרת, שחייב הוא, לפחות לילדיו ולנכדיו, להותיר אחריו שטר כלשהו של קיום, פנה, כאמור, לעולם הכתיבה הספרותית, שגם בה, בדרכו שלו, ניסה להשיב לעצמו, אם גם בדרך הבדייה, את יקריו, ובעיקר את אביו, ממנו נתייתם במלחמת השחרור והוא בן אחת-עשרה בלבד. כך, מתוך געגועים אלה, עולה גם כתיבתו, שהיא מקור תפילתו לשוב ברחמים אל בעל העגלה. בין ספריו: עוגיות המלח של סבתא סולטנה, ציפורי צל, מישאל, דגים מתים ביפו, חתונה בוכרית, אדם שב אל ביתו, ארטור. סיפורו "אלף נשותיו של נפתלי סימן-טוב", מהספר "ציפורי צל", עובד לסרט קולנוע בבימויה של מיכל בת-אדם. זכה בפרס ניומן, בפרס ברנר לשנת תש"ע על מפעל חיים. פעמיים בפרס ראש הממשלה בשנת תש"ן ובשנת תשנ"ט.
ובפרס ביאליק למפעל חיים בספרות יפה "על כתיבתו רבת ההשראה, הבוראת עולם רווי הומור וכאב, תוך שימוש וירטואוזי ברבדיה של הלשון העברית והתרבות היהודית". כיום, נשוי לאישה אוהבת ותומכת, לבנה. אב מאושר לשני ילדים, יוספה ונועם. וסבא גאה לשישה נכדים, לירן, לידור, זיו, ליעד, עידו, נטע.
למידע נוסף >